לשנות את התקליט

"שלום", פתחתי את השיחה. "אני רוצה להתנתק מאינטרנט רימון". בצד השני נשמעה דממה בזמן שנציג השירות ניסה לעכל את הדברים. יכולתי כמעט לשמוע את הרעש של המוח שלו עובד. "למה אתה רוצה לעזוב?", הוא שאל לבסוף. "יש לנו את האינטרנט הבטוח ביותר ואתה יכול גם לעבור למסלול יותר בטוח אם אתה

האמת היא שאת השיחה הזאת תכננתי במשך יותר מחודשיים. מאז שעברתי לאינטרנט רימון הפייסבוק עשה לי בעיות ובמקרה שלי מדובר בדבר בעייתי ביותר. "אני מנהל בדף הפייסבוק דוסים מצייצים", עניתי לו, "והאינטרנט שלכם לא נותן לי לראות את התמונות הכי 'דוסיות' שלנו". שתיקה. לא היה לו מה לומר. אם את הדף הכי דתי ברשת החברתית אינטרנט רימון מסנן ברמת הסינון הכי נמוכה מה יגידו אזובי הקיר.

במשך שנים מנסים בציונות הדתית לפתור את הבעיות הדתיות שיצרו המחשבים. מצד אחד אנחנו רוצים להיות הכי עדכניים שאפשר והיום מדובר בדבר שאינו אפשרי ללא אינטרנט, מצד שני אם נכנסים ל – ynet, או לכל אתר אחר לצורך העניין, יש סכנה אמיתית וקיימת ש'נזכה' לצפות בתמונות או תכנים שעדיף היה שלא היינו זוכים לראותם אי פעם.

הבעיה מחריפה ככל שהשנים חולפות והתלות שלנו באינטרנט הולכת וגוברת. 'חפש אותי בפייסבוק' הוא כבר משפט שגור על כל צעיר דתי שנפגש עם חבר מהעבר, 'ראית את התמונה הזאת והזאת, הוידיאו הזה והזה' היא פתיחה מצוינת בשיחה אחרי שולחן שבת. בעוד שפעם היה ניתן לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח, היום האינטרנט הוא חלק מחיינו ואת העובדה הזאת קשה לשכוח. פתרונות כמו אינטרנט מסונן נותנים פתרון ראוי ביותר בחלק מהמקרים אבל ככל שהאינטרנט הולך והופך ליותר מסובך, יותר אינטראקטיבי ויותר דו כיווני הסינון הופך מעיק, טורדני ובשלבים מסויימים, כמו אצלי כשהפייסבוק הוא כורח המציאות, בלתי אפשרי לעבודה. לכן, כשאמרתי לנציג שאני רוצה להתנתק לא היה לו מה לומר. מה האופציה החלופית? לא להתחבר לפייסבוק?

אם מחפשים פתרון קסמים הבעיה לא תיפתר. החרדים ניסו את זה, תלו פשקווילים, ציירו קריקטורות של קברים שעליהם כתוב באותיות של קידוש לבנה "אם רק לא היה משתמש באייפון". בפועל ליהודית יוסף יש חשבון וואטסאפ ולאריה דרעי יש פרופיל פייסבוק. האינטרנט מלווה אותנו לאורך היממה ולדחוף את הראש לתוך החול ולקוות שהכל יעלם הוכח כבר מזמן כטעות.

הפתרון לבעיות מופיע בדמות מקל וגזר. מחד, הילדים הם הפתרון. מתוך הנחה שהאינטרנט לא תעלם מחר מחיינו כשלעומת שבא, עלינו להבהיר לדור הבא את הבעיות הצפויות לו. הגיע הזמן שהציבור הדתי יפסיק לנסות להסתיר את העולם מהצעירים ויתחיל ללמד את המבוגרים של העתיד מה צפוי להם וכך להקנות להם כלים שיאפשרו להתמודד עם הקשיים המשמעותיים שצפויים להם בתור דור שהאינטרנט הוא כל חייו.

אם הציבור הדתי לא יעשה זאת אנו צפויים לראות הרבה יותר יציאות בשאלה, עזיבה את הדת והתרופפות של האמונה אצל הדור הצעיר. כבר אי אפשר למנוע מהילדים טלוויזיה כי יש מחשב, אם אין מחשב יש אייפון, וכבר אי אפשר למנוע מהם לדבר עם בנות כי יש צ'אט, חייבים להמציא מחדש את הגלגל ולאפשר לדור הבא חינוך ראוי שיכין אותו כראוי לאתגרים הרבים בהמשך. זהו הגזר.

מנגד מגיע המקל. על כל בית ציוני דתי לאפשר אינטרנט לילדים אך הדבר צריך להיעשות באמצעים הנכונים – היינו סינון ראוי. אומנם הדור הבא של המבוגרים, הילדים של היום, הינם יותר חכמים ויותר נבונים מאשר אנחנו היינו כילדים אך עם זאת הם עיוורים לסכנות אשר ברורות לנו. סינון יאפשר להם להתחנך לאורו של יהדות מודרנית, אינטרנטית ולמרות זאת אמונית ללא סייגים.

גם חברות סינון האינטרנט צריכות להבין את המהפכה שמתרחשת מול עיניהן. אם בעבר תוכנת הסינון 'מורשת' סיננה כל תוכן כלשהו שהיה בו ספק כלשהו לגבי אמינותו וכך הנוער חיפש ומצא דרכים לעקיפתו, אם כיום חברות הסינון מסננות את האינטרנט במקור על פי מילות מפתח וכך חלק מהדברים הטובים מסוננים וחלק מהדברים הרעים פתוחים לעיני כל, על חברות הסינון להבין את המהפכה המתרחשת בעולם האינטרנט ולאפשר לצרכנים עצמם להחליט על רמת הסינון עד רמת האתר הבודד. אם צרכן טוען שדף פייסבוק כלשהו הוא בסדר אין צורך לחסום אותו למרות שהוא בפייסבוק, אם מישהו טוען שסדרה מסויימת אינה מותאמת לדתיים על חברות הסינון לחסום אותו גם אם על פי שמו הוא בסדר לחלוטין.

סיימנו את עונת המעבר לאינטרנט וכיום אנחנו עמוק בתוכו. הצעירים הדתיים של מחר יגלשו בפייסבוק ויצפו בסרטים ביוטיוב. את העובדות לא ניתן לשנות ועל מנת שלא נפיל את התינוק יחד עם המים עלינו להבחין המהפכה שמתרחשת סביבנו ולהתעורר מבעוד מועד. לא עוד סינון ללא גבולות, לא עוד עצימת עיניים ותפילה שהכל יעבור, אלא מהפכה דתית לאומית בתחום האינטרנט – אינטרנט דתי, נקי ובכל זאת פתוח בתשעים ותשע האחוזים האיכותיים והטובים באינטרנט.